קורות חיים
בר-אל קורט
ז"ל
קורט נולד בוינה שבאוסטריה, בשנת 1925, בן יחיד להוריו. משהחמירו גזרות חוקי הגזע לאחר האנשלוס נמלטה המשפחה לאיטליה וחייתה בתחילה במילנו ולאחר מכן בעיירות שונות בצפון איטליה כנער נתפס ושהה במחנה לזרים
Linea Gotica (Arezzo מזרח טוסקנה)
בשנת 1943 הצטרף לפרטיזנים ולחם בגרמניה
לאחר תום המלחמה בשנת 1946 הגיע ארצה כמעפיל באנית "אנצו סירני", התישב בקיבוץ גבעת ברנר והצטרף לשורות ההגנה. השתתף בקליטת מעפילי האוניה "שושנה" שבתאי לוזינסקי, בהגיעה לחוף ניצנים. הבריטים עצרו את כל השוהים על החוף והגלו אותם למחנה מעצר בקפריסין. לאחר שהות קצרה בקפריסין, הוחזר ארצה עם חלק גדול מן המעפילים, אשר הבריטים לא זיהו
במלחמת הקוממיות לחם בשורות חטיבת גבעתי, בין השאר בקרבות נגבה ועבדיס, מול הפולש המצרי
בשנת 1949, לאחר שעזב את הקיבוץ, הצטרף למשטרת ישראל היה סמל משטרה בנמל יפו, השתתף בקורס הקצינים הראשון של משטרת ישראל, אך מחוסר תקן לא קיבל דרגת קצונה ונותר להדרכה בבסיס ההדרכה הארצי של משטרת שפרעם. השתתף מטעם המשטרה בקורס טייס מספר 6 בחיל האוויר
בהמשך שרת בתפקידים שונים במחלקת החקירות, נמנה על אנשי לשכה 06 שהייתה אחראית על הכנת חומר התביעה לצורך משפט אייכמן. עסק בעיקר בפענוח ותרגום מסמכים גרמניים ואיטלקיים לעברית. בהמשך עבד גם במחלקה הכלכלית של המשטרה אשר קדמה ליחידה הארצית לחקירות הונאה. ב-1964 עבר מן המשטרה למשרד האוצר והיה ממקימי יחידת החקירות של מס ההכנסה. שנים רבות מילא את תפקיד החוקר הראשי ורכז המבצעים של היחידה. במהלך שנות שירותו הרבות, פעל ויזם בכל אחת מן היחידות כמו גם בביתו ובמשפחתו ליציאה לטיולים רבים ברחבי הארץ, במסגרות שונות כולל בחברה להגנת הטבע. עם פרישתו לגמלאות, השתלם ועבד כחוקר פרטי, חשבונאי ויועץ מס, אך לא חש סיפוק בעיסוקיו אלה. מאחר ובמשך כל שנות חייו בארץ היה מטייל נלהב והכיר כל אבן בארץ, החליט לשלב את המהנה עם המועיל ולצאת לקורס מורי דרך, כדי להדביק אחרים באהבתו לארץ. את הדחיפה ללכת לקורס מורי דרך קיבל משניים מבניו אשר היו מורי דרך, לאחר שנדבקו ממנו באהבת הארץ והטיולים. הם אמרו לו למה לא תהפוך תחביב למקצוע?! בשנות חייו האחרונות עסק בהדרכת תיירים וזכה מהם לתגובות נלהבות, שהתבטאו בין השאר בשמירת קשר מכתבים במשך שנים, למעשה עד שהוכרע על ידי מחלתו.
בחודשים האחרונים לחייו, התאמץ לטייל כדי לשכוח מכאבי וסבל הטיפולים, עד שכוחו לא עמד לו יותר וגופו הוכרע והיה רתוק למיטתו ובכך ניטל הטעם מחייו.
מספר חדשים לאחר מכן נפטר
הוא נשאר בזיכרון כל מי שהכירו, כאדם שאהבתו לארץ ולתולדותיה ולמדינה עמדו אצלו לפני כל דבר ותמיד השתדל להדביק אנשים באהבות אלה ולתרום למדינה בכל דרך אפשרית
בשנת 1987 בגיל 62 הוכרע על ידי מחלתו
"יהי זכרו ברוך "
רשמה: רעייתו מרים בר-אל בן-פורת |
|
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה