קורות חיים
שלום חרמון,
ז"ל
נולד בשם פריץ וויסקופף, למשפחה מסורתית וציונית בעיר רטיבור בשלזיה העילית, גרמניה (היום פולנייה), בתאריך 21.8.1920
היה ספורטאי מעולה בהתעמלות ואתלטיקה קלה וחבר בתנועת נוער ציונית. סיים בגרות בעיר ברסלאו ב 1938. באותה שנה עלה ארצה לבית הספר החקלאי "מקווה-ישראל". עם סיום לימודיו בשנת 1941, התגייס עם כיתתו לצבא הבריטי, לחיל התותחנים, בו שירת 5 שנים בארץ, בקפריסין ובאירופה וסיים בדרגת סגן משנה בבריגדה היהודית. ב 1946 השתתף בקורס השני למורים לחינוך גופני היום וינגייט, שם הכיר את דבורה לבית בלום ,שהגיעה מהפלמ"ח הם נשאו ב - 1947 ועברו לגור בטבעון.
שלום ריכז את הפעילות הספורטיבית של מרכז הפועל בצפון הארץ, לימד בבתי ספר יסודיים, תיכוניים, סמינר הקיבוצים ומכללת וינגייט
במלחמת השחרור חזר לחיל התותחנים וסיים כסגן אלוף. כשחזר, התמנה למפקח על החינוך הגופני במחוז הצפון.
ב-1961 עם הקמת רשות הספורט והחינוך הגופני, התמנה לנהל את מדור ההדרכה עד 1968.
באותה השנה, משרד החינוך ארגן לימודי תואר ראשון לאנשי החינוך שלא הספיקו בגלל המלחמות- קורס דו שנתי ללימודי תואר ראשון באוניברסיטה העברית בירושלים, שם למד חינוך ופסיכולוגיה. בשנת 1968 קיבל מלגת לימודים לתואר שני באוניברסיטת קולומביה, בניו-יורק לחינוך גופני, נופש ומחול
כשחזר התמנה לסגן מפקח על החינוך הגופני וב 1975 התמנה למפקח מרכז ארצי עד פרישתו המוקדמת לגמלאות בשנת 1981.
ב 1977 הכניס את מפעל "בית הספר הרוקד" למערכת החינוך, כמו כן את מגמות המחול ובחינות הבגרות במחול
בשנת 1980 עבר קורס ארצי למורי דרך
כבר במקווה-ישראל הרקיד עם מפוחית הפה שלו. כשהיה בצבא באנגליה, שם התעניין בריקודים וכשחזר ארגן את ההרקדה הציבורית הראשונה בארץ ב-10.11.1946 באולם בית הספר "בית החינוך" ברח בצלאל
בו למדה גורית קדמן, מספר הרוקדים היה גדול והמפעל עבר לבית "הפועל" ברח נחמני והתקיים אחת לחודש ומאז ועד היום המפעל הזה פורח...ראו את כל ההרקדות היום
בכנס דליה השני –יוני 1947 עזר לגורית קדמן בארגון הכנס וכן הנחה אותו כשעבד כמורה בשער העמקים ובכפר יהושע, למד בחיפה אצל ירדנה כהן (רקדנית כוראוגרפית) בקורס של הקרן הקיימת בנושא "חג ומסורת בישראל"
ירדנה כהן נתנה לו את ההשראה לארגן את חגיגות העומר והקציר בישובים בהם לימד. מחגיגות אלה נוצרו ריקודי העם שלו. כך נוצר "מצעד המחולות" ביום העצמאות 1953 בחיפה, שהפך למסורת ושם ובעוד מקומות בארץ
שלום המשיך לפקח בהתנדבות על הוראת המחול בבתי ספר עד פטירתו הפתאומית ביום 7/6/1992
"יהי זכרו ברוך"
כתבה: רעייתו, דבורה חרמון |
|
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה