Grau Yossi גראו יוסי

	Grau Yossi  גראו יוסי 1933-2003
	קורות חיים גראו יוסי ז"ל יוסי נולד ב- 8.12.33 בברלין - גרמניה. במרץ 1939, ממש ברגע האחרון, הצליחה המשפחה לצאת מגרמניה להולנד, ומשם לאחר המתנה של מספר חודשים עלתה המשפחה לישראל ההורים, במצוקתם הרבה כעולים חדשים ובאין פרנסה, נעזרו בעליית הנוער, ויוסי מצא את עצמו כילד חוץ בקיבוץ שפיים. בגיל עשר התייתם מאמו ונשאר שם עד גמר התיכון. בשפיים ניטעו בו היסודות לאהבת הארץ שליוו אותו כל חייו עד ליומו האחרון יוסי התבלט במקצועות ההומניים בתחומי הספרות, ההיסטוריה והתנ"ך. בתחום הספרות וההיסטוריה התמחה בתחומים הקשורים ליהדות ולישראל בפרט והיסטוריה וספרות חובקת עולם בכלל. אהבתו לסופר "המינגווי" הדביקה לו בנערותו את הכינוי "המינגווי" וכך הוא נקרא בפי בני כיתתו בקיבוץ ב- 1951 הוא התגייס לצה"ל ושירת בחיל המודיעין תחת פיקודו של רחבעם זאבי (גנדי) , שאתו שמר על קשרים במשך שנים ושראה בו מודל וסמל לאהבת ארץ ישראל עם שחרורו מצה"ל פנה יוסי לכוון החינוך והשלים את לימודיו לתעודת בגרות והסמכה לחינוך. את דרכו החינוכית החל כמדריך גדנ"ע (היום- מדריך ש.ל.ח - שדה, לאום, חברה) בביה"ס החקלאי "עיינות", בה שימש לא רק כמדריך גדנ"ע (ש.ל.ח), אלא גם כמדריך חברתי של בית הספר ב- 1959 סיים את עבודתו ב"עיינות" והתקבל להוראה וחינוך בתיכון אזורי "רמלה - לוד". בביה"ס זה הוא המשיך בתפקידו כמדריך גדנ"ע, אך הוסיף והתקדם לתפקידים בכירים - כרכז חינוך חברתי, מחנך כיתה ומורה במקצועות ההומניים. בדרכו החינוכית, אהבת ארץ ישראל הייתה ערך עליון ששקד עליו רבות. לא הייתה פינה בארץ שיוסי ותלמידיו איתו פסחו עליה, והכל במסעות רגליים תוך למידה משמעותית וחווייתית של כל מקום ואתר. זו הייתה לדעתו הדרך הטובה ביותר להקנות לתלמידיו את אהבת א"י יוסי היה נערץ על תלמידיו הרבים. הם שתו בצמא את דבריו והעריכו מאד את ידיעותיו הרבות ודרכי ההוראה שלו. בין השאר הוא לימד את תלמידיו להאזין למוזיקה קלאסית בהיותו בקיא בה ומשוגע לעניין. כמו כן ראה חשיבות לעסוק בנושאים שלא היו כלולים בתכנית הלימודים כמו למשל - חינוך מיני ובולאות. יוסי עסק באיסוף בולים והחזיק באוסף נדיר של בולים מכל העולם ב- 1977 לאחר 18 שנות הוראה בהן הרחיב את השכלתו בתנ"ך, יהדות, היסטוריה וידיעת הארץ פרש יוסי מההוראה תוך כדי מחלוקת עם הממסד החינוכי באשר לתפיסותיו בחינוך לערכים אך טבעי הוא שמכאן דרכו למקצוע חדש כמורה דרך הייתה קצרה ב- 1978 החל לשמש כמורה דרך לתיירים וגם כאן, כמו במסגרות החינוכיות בהן פעל, צלחה דרכו. הידע והבקיאות שלו ושליטתו בשפות האנגלית והגרמנית סייעו לו רבות והיו מגורמי הצלחתו בעבודתו זאת מצא עניין מיוחד בהדרכת קבוצות של כמרים וצליינים נוצרים אתם עמד על ההבדלים המהותיים בין התנ"ך לבין הברית החדשה בכל הקשור לקשרים ההיסטוריים בין עם ישראל לארץ ישראל. על מנת לבסס את הידע שלו בנושא התעמק בעולם המקרא בכל אותם נושאים הקשורים בארץ ישראל כמו - סיפורי יריחו, תל מגידו, תל גזר וכו' רוב הקבוצות של אנשי הדת שאותן הדריך באו מארצות הברית ומגרמניה ורבים מהם נשארו עמו בקשרים אישיים חמים. בתחילת שנות ה- 90 כתב נייר עבודה בגרמנית בו ניסה להוכיח הבדלים בין התנ"ך לברית החדשה בהתייחסות לאתרים ההיסטוריים של ארץ ישראל בסיפורי המקרא. על רקע זה ניהל לא פעם ויכוחים עם אנשי דת נוצריים. הוא היה דעתן חסר פשרות אשר עמד על דעותיו ולא אחת הגיע למחלוקות עם שומעיו על רקע אי הבנת עמדותיו עם זאת יוסי זכה לתגובות והדים חמים מתיירים נוצרים אשר שיבחו והיללו אותו כמורה דרך שנהנו כל רגע במחיצתו. במשך הזמן עמד על מצבו ומעמדו המקצועי הרעוע של מורה- הדרך ועל הפרצות שאפשרו לכל אחד לעסוק במקצוע זה גם ללא הכשרה. כמו כן התרעם על כך שקבוצות מחו"ל הגיעו עם מדריך משלהם ללא ליווי של מדריך ישראלי. ב- 1982 הוא נרתם למאמץ להקים את "אגודת מורי הדרך" כארגון מקצועי לכל דבר לקידום מעמדו, שמירת זכויותיו של מורה הדרך וקידום ענף התיירות בישראל. נושא זה היה בדמו ונגע ללבו במיוחד. הוא נבחר כיושב ראש האגודה וכיהן בתפקידו במשך שנים רבות. בו זמנית הוא הגיע גם למעמד של נשיא עולמי של הפדרציה העולמית של מורי הדרך בה הוא ייצג את ישראל בשנותיו האחרונות עבד ב"צוות שטיר", חברה המארגנת תערוכות, והתמחה בהקמה ובארגון תערוכות בתחומי המזון והמטבחים. כמו בכל תחום שעסק באו לביטוי המאפיינים של מקצועיותו אשר הובילו אותו הפעם לתחום חדש, שהוא תחום היין. הוא הקים ביתני יין בתערוכות אשר הפכו במשך הזמן לציר מרכזי בהן. יוסי נפטר ב- 27.7.2003 כז בתמוז תשס"ג לאחר מחלה קשה בטרם מלאו לו שבעים והותיר אחריו שתי בנות, שני בנים, ארבעה נכדים ואח "יהי זכרו ברוך" נכתב ע"י: אחיו- גד גור

חזרה